עמוד הבית הבהרות מי אנחנו צור קשר מאמרים קישורים
חיפוש מהיר
 בחר מחלקה:
 
אומגה-3
בדיקות רפואיות ייחודיות
בריאות האשה
בריאות הגבר
הרזיה
הרפואה החדשה
הרפואה החדשה - קורס אינטרנטי
הרצאות וקורסים
ויטמינים ומינרלים
ייעוץ
לתינוקות
מגנטים למים
מגנטים לריפוי
מוצרים הומיאופטיים
מוצרים מצמחי מרפא
מי כסף
ספרים ודיסקים
פינת הבריאות
פרוביוטיקה
קוסמטיקה
קורל קלציום
שאלות ותשובות
תהליכים לניקוי הגוף
תוספי מזון
תכשירים
תרמוגרפיה
 
 בחר שימוש:
 
חפש מוצרים לפי שימוש
 
 בחר יצרן:
 
חיפוש לפי יצרן
 

18 - בלוטת התריס

בעיות בבלוטת התריס ושיטה לבדיקה עצמית

בלוטת התריס (הנקראת גם בלוטת המגן, ובאנגלית Thyroid) ממוקמת בבסיס הצוואר והיא מעורבת ומשפיעה על תהליכים רבים בגוף ע"י שלושה הורמונים שהיא מפרישה. להלן רשימה חלקית של תהליכים המושפעים ע"י הורמוני בלוטת התריס:

-          ויסות קצב חילוף החומרים בכל תאי הגוף וכן ויסות חום הגוף.

-          התפתחות גופנית ושכלית תקינה אצל תינוקות וילדים, כולל השפעה על גדילת העצמות והתפתחות השרירים

-          ייצור חלבונים שונים, פירוק סוכרים ופירוק שומנים

-          קצב פעימות הלב ומהירות זרימת הדם

-          התפתחות תקינה של מערכת העצבים בעובר ובתינוק, ופעילות תקינה של מערכת העצבים אצל מבוגרים.

-          פריון ויצירת חלב אצל נשים וסדירות המחזור החודשי.

אחד ההורמונים המיוצרים בבלוטת התריס הוא קלציטונין, שתפקידו לווסת את רמת הסידן והזרחן בדם. אך בכתבה זו נדון בעיקר בשני ההורמונים האחרים שהבלוטה מייצרת, אוגרת ומפרישה והם T4 (תירוקסין) ו-T3, המכילים יוד, שהוא חיוני לתפקודם.  הפרשתם של הורמונים אלה לדם מווסתת על-ידי בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), בעזרת ההורמון TSH, והפרשתו של ה-TSH מווסתת ע"י הורמון TRH המיוצר בהיפותלמוס (שהוא המרכז במוח השולט במידה רבה על המערכת ההורמונלית בגוף ובאמצעותה גם על מערכת העצבים האוטונומית).

ברב המקרים, כאשר רמת ה-TSH בדם תקינה, גם רמת ה-T4 ו-T3 בדם תהיה תקינה. לכן, כדי לחסוך כסף, מסתפקות קופות החולים בד"כ בבדיקה של ה-TSH בלבד. אך למי שחושד שיש לו בעיה בבלוטת התריס חשוב לדעת, שישנם מקרים בהם בדיקת ה-TSH תהיה תקינה, אך בדיקת ה-T4 ו/או ה-T3 תהיה לא תקינה.

למעשה בלוטת התריס מייצרת בעיקר את ההורמון T4, המכיל 4 אטומים של יוד. ההורמון T3 נוצר ע"י הסרת אטום יוד אחד מה-T4. שינוי זה מתבצע ברקמות שונות בגוף בעזרת אנזימים הנוצרים בעיקר ע"י הכבד, הכליות, המוח, העור ובלוטת התריס עצמה. למעשה רק כ-20% מכמות ה-T3 המצויה בדם מיוצרת ע"י בלוטת התריס, וכל השאר ע"י רקמות הגוף השונות. פעולתו של ה-T3 דומה לזו של T4, אך יעילותו גדולה פי 8 ואורך חייו קצר בהרבה מזה של T4. מכאן, שה-T4 משמש גם כמאגר זמין לייצור T3.

כל הפירוט המייגע הנ"ל נכתב בעיקר כדי להראות שבעיות הקשורות להורמונים של בלוטת התריס לא תמיד מצביעות על בעיה בבלוטת התריס עצמה, ולפעמים יש צורך לבדוק גם את תפקוד ההיפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ו/או האיברים השונים המייצרים את האנזים הדרוש להפיכת ה-T4 ל-T3.

תת-פעילות של בלוטת התריס (היפו-תירואיד):

זהו מצב המתבטא במחסור בהורמונים T4 ו-T3 בדם וסובלים ממנו 5-10% מהאוכלוסיה (וישנם הטוענים שהמספר מגיע עד 25% מהאוכלוסיה). סימפטומים רבים יכולים להצביע על מצב זה. לא אצל כל אדם מופיעים כל הסימפטומים, ורבים מהם גם מתפתחים לאט, כך שלא תמיד שמים לב אליהם. להלן עיקר הסימפטומים:

-          השמנה. עליה במשקל למרות חוסר תיאבון ומעוט אכילה. תווי פנים מתעבים.

-           עור יבש קשקשי ומעובה

-          עייפות, חולשה וחוסר אנרגיה, רצון לישון וחוסר סבלנות המקשים על ביצוע התפקוד היומיומי.

-          איטיות במחשבה ובתפקוד. חוסר ריכוז

-           עצירות ההולכת וגוברת

-           לחץ דם נמוך. לפעמים יתכן לחץ דם גבוה

-           דיכאון

-           בעיות במחזור – אמנוריאה

-          הפלה או לידה מוקדמת

-           רגישות לקור. הרגשת קור גם כאשר לאחרים חם

-           ברדיקרדיה (דופק איטי(

-           נשירת שיער, שיער גס, התפצלות השיער, וכן שבירות ציפורניים

-           אנמיה

-          ירידה בליבידו

-           טמפרטורת גוף נמוכה

-           עלייה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם

-          אדישות ואיבוד עניין בסביבה, בעבודה ובכל הסובב.

-          הקול מתעבה ונעשה צרוד

-          הרגשת נמלים באצבעות, הרגשת נוקשות בגפיים ובשרירים.

-          נפיחות ידיים ורגליים (לא בצקתית)

-          חולשה בשרירים וכאבי שרירים.

-          כאבי פרקים וקשיות בפרקים (עלולים לטעות במצב ולחשוב על ראומטיזם)

-          כאבי ראש בבוקר

-          פגיעה בתפקוד הכליות

-          קוצר נשימה

 

הגורמים לתת הפעילות של בלוטת התריס הם רבים. להלן העיקריים שבהם:

-          סטרס (בעיקר סטרס רגשי)

-          פלואוריד הנמצא במים.

-          מחסור בחומרי תזונה כמו חלבונים, שומנים חיוניים, ויטמינים ומינרלים שונים.

-          שתיית אלכוהול מוגזמת

-          עישון

-          קרינה

-          זיהום נגיפי (כמו זה שיש ב"מחלת הנשיקה"), או זיהום ע"י מיקרואורגניזמים אחרים

-          מחלת הÈאשÄימוֹטוֹ (Hashimoto thyroiditis), שהיא (לפי הרפואה המקובלת) דלקת אוטו-אימונית של הבלוטה, בה הגוף יוצר נוגדנים התוקפים את בלוטת התריס (פי 3 נשים סובלות ממצב זה לעומת הגברים).

-          שיבושים בתפקוד בלוטת יותרת המוח ו/או ההיפותלמוס

-          חוסר איזון בהורמונים אחרים, כולל אסטרוגן ופרוגסטרון

-          אנמיה כתוצאה ממחסור בברזל

-          מזונות גויטרוגניים (העלולים לעכב את פעילות הבלוטה): כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. המזונות האלה מכילים חומרים הקרויים פרוגויטרינים המצמצמים פעילות בלוטת התריס. השפעתם השלילית על בלוטת התריס מצטמצמת מאד לאחר בישול.

-          חוסר בפעילות גופנית

-          עודף יוד המגיע לגוף כתוצאה מאכילה מוגברת של מלח בו הוחדרה כמות רבה מידי של יוד או כתוצאה מתרופות וחומרים המכילים יוד, כמו בתרופות נגד שיעול, תרופות מחטאות וכימיקלים לצילום.

-          תרופה פסיכיאטרית נפוצה בשם ליטיום, גורמת לשליש מהמטופלים בה לתת פעילות.

-          תרופות להורדת כולסטרול, חוסמי בטא, כימותרפיה, טיפול באינטרפרון אלפא בהפטיטיס.

-          תרופות סולפה, אסטרוגן וגלולות נגד הריון מפריעות לקליטת היוד.

-          תרופות כמו דופמין וסטרואידים הפוגעות בהפרשת TSH.

גורמים העלולים להחריף את תת הפעילות הם :
רמות גבוהות או נמוכות מדי של סוכר בדם וכן מזונות חומציים.

אבחון רפואי:

שינויים בבדיקות המעבדה:  TF4 – נמוך, TSH - גבוה בפגיעה ראשונית, נמוך כאשר הפגיעה בהיפותלמוס או ההיפופיזה.
בדיקות אחרות:  אנזימים בדם גבוהים GOT ,GPT ,LDH ,CPK וכולסטרול גבוה. נתרן ואשלגן יכולים להיות נמוכים עקב חוסר יכולת להפריש מים (אפקט של דילול).
צילום חזה: תיתכן הרחבה של צל הלב בגלל ריבוי נוזל תחת קרום הלב.
אלקטרו-קררדיו-גרם  (ECG): קצב לב נמוך, רווח מאורך  PR, שינויים בגל T.

טיפול בתת-פעילות בלוטת התריס:

א.        הטיפול המקובל ברפואה הרגילה:
כאשר ברור שהגורם הוא מחסור ביוד, נותנים למטופל תזונה מאוזנת המכילה מספיק יוד. בכל המקרים האחרים
נהוג בד"כ לתת את התרופה אלטרוקסין שהיא למעשה הורמון
T4
סינטטי. ההשפעה היא בד"כ מהירה מאד, אך יש עם סוג טיפול זה מספר בעיות:
1. מאחר ולא מטפלים כאן בשורש הבעיה, משמעות הדבר היא שהמטופל צריך יהיה לקחת את התרופה במשך כל ימי חייו. בנוסף, בעיה בבלוטת התריס הינה הרבה פעמים איתות לכך שישנן בעיות נוספות בגוף, וטיפול תרופתי כנ"ל מפריע (ולפעמים אף מונע) לגלות את מקור הבעיה או הבעיות.
2. נמצא שהאלטרוקסין גורם לאובדן של כ-13% מרמת הסידן בעצמות.
3. לקיחת מינון גבוה מדי של אלטרוקסין יכולה לגרום לתופעות לוואי כמו דפיקות לב, הזעה, כאבי שרירים, רעד וסימפטומים אחרים של פעילות יתר של הבלוטה.

ב.        טיפולים לפי הרפואה ההוליסטית:
1. תזונה: כמות היוד הדרושה היא בממוצע 150 מיקרוגרם ליום. מומלץ לאכול מזונות המספקים יוד לגוף כמו: אצות ים, אצות קלפ, מלח ים טבעי, צדפים, סרטנים, שבלולים, דגי מים מלוחים כגון סרדינים, טונה, מקרלים, בקלה ועוד, ירקות ופירות הגדלים במישור החוף.
יש להמעיט באכילת מזונות גויטרוגניים (המעכבים את ספיגת היוד בגוף) שהם: כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. לאחר בישול אין מניעה לאכלם מאחר והבישול מפסיק את פעולת החומרים המונעים מהיוד להיספג. יש להימנע באופן מוחלט מאכילת מלח שולחני רגיל (לאכול רק מלח ים טבעי).
2. פעילות גופנית סדירה מעוררת את הפרשת בלוטת התריס ומגבירה את רגישות הרקמות בגוף לקליטת התירוקסין. כל ספורט יכול להיות מועיל אם עושים אותו במידה, בהתאם למצב הגופני. הליכה היא בד"כ הדבר הנגיש ביותר  ומומלץ ללכת לפחות ארבע פעמים בשבוע חצי שעה כל פעם.
3. תוספי תזונה: חשוב להתייעץ עם מטפל היודע להתאים למטופל את התוספים המתאימים למצבו הכללי. התוספים הדרושים בד"כ לטיפול בהיפו-תירואיד הם:
אצות קלפ - אצות הקלפ מכילות כמויות גדולות יחסית של יוד. כל כדור מכיל כ- 150 מקרוגרם יוד. מומלץ ליטול עד 600 מיקרוגרם ביום. אסור לקחת כדורי קלפ במידה ולוקחים כדורי אלטרוקסין. כדי לעבור מטיפול בכדורי אלטרוקסין לטיפול טבעי, יש להתייעץ עם רופא או מטפל מוסמך.
ויטמין
E - הויטמין מעודד את יצור הורמוני הבלוטה. מומלץ לצרוך 800-400 יח` ליום.
סלניום - המינרל ממחזר את הויטמין
E ומשפר את פעולתו ועל כן עוזר לבלוטה. מומלץ לצרוך עד 200 מיקרוגרם ביום.
אבץ - יש קשר בין רמות נמוכות של אבץ ותת פעילות הבלוטה. מומלץ לצרוך עד 90 מ"ג ביום.
תוספים נגד פרזיטים: במידה וקיימת אפשרות שחלק מגורמי הבעיה הם מיקרואורגניזמים כלשהם (וירוסים, חיידקים, פטריות, תולעים, זחלי תולעים) מומלץ לקחת תוספים טבעיים המתאימים להשמדתם של פרזיטים אלה.
4. חיוני לטפל באספקטים הרגשיים המתלווים בד"כ לבעיות בבלוטת התריס. הילינג עוזר, שיחות עם חברים קרובים ובמקרה הצורך גם טיפול פסיכולוגי.
5. טיפול בעזרת ביו-מגנטים טיפוליים יכול לעזור מאד.

פעילות יתר של בלוטת התריס (היפר-תירואיד):

פעילות יתר של בלוטת התריס נפוצה הרבה פחות מאשר תת-פעילות של הבלוטה. זהו מצב המתבטא בעודף של T4 ו/או T3 בדם. קצב חילוף החומרים בכל הגוף עולה, דבר המתבטא בסימפטומים רבים שהעיקריים בהם הם:

-          עצבנות יתר

-          ירידה במשקל

-          עליה בתיאבון

-          הזעת יתר

-          נשירת שיער

-          דפיקות לב. אפשרות של "פרפור פרוזדורים"

-          דופק מהיר, ולעתים לא סדיר

-          פעילות מעיים מוגברת. שלשול

-          חוסר סבילות לחום

-          רעד שרירים, חולשת שרירים.

-          נפיחות באזור בלוטת התריס (הגדלה של בלוטת התריס – זפק, גויטר)

-          עיניים בולטות

-          נפיחות סביב העיניים, "שקיות" מתחת לעיניים, נפיחות בעפעפיים

-          הפרעות במחזור

בילדים תתכן הרטבה לילית, חוסר ריכוז וירידה בלימודים, הפרעות התנהגות, חוסר יכולת לישון וגדילה מהירה.

הגורמים העיקריים לפעילות יתר של בלוטת התריס הם:

-          נוגדנים, שהגוף מייצר נגד בלוטת התריס. נוגדנים אלה נקשרים לקולטנים של TSH שעל פני תאי בלוטת התריס, מפעילים אותם, וגורמים לבלוטה להפריש T4. מצב זה קרוי 'המחלה על שם גרייבס', והוא שכיח בקרב נשים הרבה יותר מאשר בקרב גברים (1:8), ויכול להופיע גם בנשים צעירות ובנערות. כ-60% מהמקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס קשורים למחלת גרייבס. למחלת גרייבס יש קשר קרוב במיוחד למחלת האשימוטו ובמקרים מסוימים יש ביניהן חפיפה. היא מאופיינת בחדירת לימפוציטים (תאי מערכת החיסון) לתירואיד והיווצרות של אנטיגנים היוצרים יחסי גומלין עם אנטיגנים תירואידיים ובכך מגרים תפקוד ביתר של הבלוטה. במחלת גרייב הם גורמים להפרשה ביתר ולעומת זאת בהאשימוטו הם הורסים את הבלוטה. עדיין לא ידוע לחוקרים למה ומדוע נוצרים נוגדנים אלו.

-          סטרס: מתח הוכר כגורם משפיע במחלת גרייבס. מרכז רגשי לא מאוזן מתבטא בפעילות יתר של הבלוטה. מחקרים תומכים בתצפיות כי מחלת גרייבס מופיעה לעיתים סמוך או בזמן מצבים של שוק רגשי האופיניים למקרי גירושין, מוות או קשיים בפרידה. אחד המצבים השכיחים המהווה מקור להתפרצות המחלה הוא במקרים של פרידה מאיימת מאדם אשר המטופל תלוי בו רגשית.

-          גויטר (הגדלה של בלוטת התריס) נגרמת אצל אנשים עם עודף פעילות רגשית. מאחר ואצל נשים הרגש פעיל יותר מאשר אצל גברים, זה יכול להסביר מדוע הרבה יותר נשים סובלות מגויטר מאשר גברים.

-          דלקת תת-חריפה בבלוטת התריס (מופיעה בכ-15% מהמקרים של פעילות יתר של הבלוטה). הרס של תאי בלוטת התריס בדלקת זו גורם לשחרור של הורמון בכמות רבה לדם. התהליך יכול להמשך מספר שבועות ובעקבותיו מופיעה תת פעילות כיוון שתאים נהרסו. לאחר מספר שבועות או חודשים חלה החלמה ובלוטת התריס חוזרת לפעול מחדש.

-          מולטי נודולר גויטר – מחלת פלאמר ((מופיעה בכ-15% מהמקרים של פעילות יתר של הבלוטה אצל מבוגרים). דלקת בה מספר מוקדים, נודולות בבלוטה. בעיקר מחלה של הגיל המאוחר, אצל אנשים שיש להם בלוטה מוגדלת במשך זמן רב.

-          גידולים שפירים המפרישים T4.

-          עישון: נמצאה קורלאציה סטטיסטית ברורה במעשנים וחולי גרייבס, בייחוד בחולים הסובלים מסיבוכי עיניים

-          חשיפה לקדמיום וכספית :מחקרים על בע"ח הראו כי חשיפה לרמות רעילות של קדמיום או כספית יכולה להשפיע בהיפרתירואידיזם .

-          תרופות שונות:  הסיבה השכיחה ביותר להיפרתירואידיזם בקשישים היא צריכה נמוכה של יוד ושימוש מוגבר בתרופות מקבוצת  Aminodarone(משמשת בעיקר לאנשים הסובלים מהפרעות בקצב הלב) ו-Antihypertensive

גורמים נוספים נדירים יותר: מציאות רקמת תירואיד הפועלת ביתר בתוך סרטן השחלה, גרורה של סרטן בלוטת התריס המתחילה לפעול ביתר, שיליה המתפתחת כהריון לא נורמלי ומפרישה חומרים הגורמים למצב זה, לקיחת הורמון בלוטת התריס.

אבחון רפואי:

בדיקות מעבדה: TSH רמתו נמוכה מאוד פחות מ- 0.01, T4 , T3 חפשיים גבוהים, מציאות נוגדנים נגד בלוטת התריס: אנטי מיקרוזומל ואנטי TPO .
הדמייה: קליטת חומר רדיואקטיבי יוד רדיואקטיבי או טכנציום. בתירואידיטיס סובאקיוט התאים נהרסו, על כן הבלוטה אינה קולטת. במחלות אחרות תהיה קליטת יתר של הבלוטה. כאשר יש נודולה בודדת- ניתן להדגימה.

טיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס:

א.        הטיפולים המקובלים ברפואה הרגילה:
1. עיכוב פעילות ויצור היתר של הורמוני בלוטת התריס:
פרופיל תיואורציל (
PTU) מעכב את שלבי יצירת ההורמון (אורגניפיקציה, אוקסידציה של יוד), מעכב הפיכת T4 ל- 3T
שהוא הפעיל יותר ובכך עדיפותו על תכשירים אחרים, נספג בקלות, מחצית חייו בדם 1-2 שעות ויש לתת אותו כל 6-8 שעות.
מטימזול (טפזול) מבצע את כל הפעילויות של פרופיל תיו אורציל, אלא שאינו מונע הפיכת T4
ל- T3 . יתרונו שאורך חייו בדם ממושך יותר על כן אפשר לתת אותו כל 12-24 שעות.
תופעות לוואי:
אלרגיה: מתבטאת בחום, פריחה, גרד וכאבי פרקים מופיע בשבועות הראשונים לטיפול ב 5% מהמטופלים או פחות מכך.
העלמות כדוריות דם לבנות מגורענות (
agranulocytosis ) מופיע כחום וכאב גרון או כל מחלת חום. על כן כל מחלת חום במטופלים אלה, דורשת פניה דחופה למיון בית חולים לבצוע ספירה. הסכנה ללא טיפול מהיר - זיהום המתפשט במהירות בדם ומוות.
תופעות אחרות: דיכוי יצירת כדוריות אדומות, דלקת כבד, דלקת פרקים, ומחלה דמוית לופוס. שתי תרופות אלה עוברות לעובר. מטימזול לא רצוי בהריון. כאשר אשה מקבלת
PTU בהריון מעדיפים לשמור אותה בפעילות יתר מסוימת בשליש אחרון של ההריון כדי למנוע פגיעה בעובר.
2. שימוש ביוד רדיו-אקטיבי הניתן עם שתיה. היוד מצטבר בבלוטה והקרינה הרדיואקטיבית גורמת להרס הבלוטה. תופעות לוואי אפשריות: פגיעת יתר הגורמת לתת-פעילות של בלוטת התריס.
3. ניתוח – כריתה של חלקים מהבלוטה. נזקים אפשריים: פגיעה בעצב המניע את מיתרי הקול וכתוצאה מכך הופעת צרידות, או פגיעה בבלוטות הפרתירואיד (יותרת בלוטת התריס), שנמצאות בתוך רקמת בלוטת התריס, דבר העלול לגרום לירידה בריכוז הסידן בדם.
4. הקלה על סימני המחלה: רבים מהסימנים מצד מערכת הלב, כלי הדם ומערכת העצבים מוקלים ע"י תרופות המדכאות את פעילות מערכת העצבים האוטונומית (
Beta blockers ) כגון, פרופרנולול. בדרך כלל ההקלה בטיפול זה מידית.
5. תזונה: להימנע מתכשירים מכילי יוד: חומרי ניגוד לבצוע צילומי רנטגן, תרופות מסוימות "נגד שיעול" או ל"הוצאת ליחה", אצות ותרופות מסוימות מחנויות טבע.

ב.        טיפולים לפי הרפואה ההוליסטית:
המטרה בטיפול ההוליסטי היא להחזיר את הבלוטה למצב של תפקוד מאוזן ע"י מניעה או הפחתה של גורמי המחלה, תזונה מתאימה, תוספי תזונה וכן טיפול חיצוני (קומפרסים מצמחי מרפא).
הפחתת או מניעת הגורמים: יש להימנע ככל האפשר מעישון, צריכה מוגברת של יוד, מחסור בשינה וסטרס (במיוחד סטרס רגשי). חשוב לישון מספיק, כולל שנת צהריים.
תזונה: צריכה להיות מותאמת למצב החולה. לשם כך חשוב להתייעץ עם מטפל מוסמך. בכל מקרה יש להימנע ממזונות העשירים ביוד או קפאין וכן יש להימנע באופן מוחלט מאכילת מלח שולחני רגיל. ניתן לאכול מאכלים גויטרוגניים המכילים פרוגויטרינים (חומרים המצמצמים את פעילות הבלוטה): כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. יש לאכלם לא מבושלים ולא מחוממים כדי לא לפגוע בפרוגויטרינים.
תוספי תזונה: מומלץ ביותר לפנות למטפל מוסמך. הטיפול כולל תוספים להרגעת ומיתון קצב חילוף החומרים, איזון וחיזוק בלוטות ההפרשה הפנימית ואיזון ספציפי של בלוטת התריס. במידת הצורך ניתן להשתמש גם בקומפרסים מתמציות צמחי מרפא (בעיקר מולין ולובליה).
הילינג: פעילות יתר של בלוטת התריס היא ביטוי לעודף פעילות רגשית. הטיפול הספציפי נעשה בעזרת יד נגטיבית על הקשת של כף הרגל. בסימפטומים הקשורים לעיניים ניתן לטפל עם יד נגטיבית על הבוהן בכף הרגל.
ביו-מגנטים טיפוליים: עשויים גם כן לעזור מאד.

סיבוכים אפשריים כתוצאה מיתר פעילות בלוטת התריס :
הסיבוך הקשה ביותר של היפרתירואידיזם נקרא "Thyroid Storm". זהו מצב מסכן חיים, בו הבלוטה משחררת לדם כמות גדולה במיוחד של הורמונים באופן פתאומי ומופיעה החמרה פתאומית במצב החולה .מצב זה יכול לקרות אחרי ניתוח, טיפול ביוד רדיואקטיבי ומצבי דחק ( כגון התקף לב ). במצב זה כל הסימפטומים יהיו חמורים יותר: הזעה מוגברת, האצה בקצב הלב, הפרעות קצב, כשל לבבי, חוסר מנוחה בלבול עד מצב של תרדמת. הטיפול במצב זה הוא בבית חולים .

ולסיום, להלן שיטה פשוטה לבדיקה עצמית בבית של מצב בלוטת התריס:

הבדיקה היא למעשה מדידת חום בבית השחי, בבוקר, מייד כשמתעוררים, במשך לפחות 3 ימים עוקבים.

מכינים את המדחום ליד המיטה כבר בערב. אם זה מדחום כספית – להוריד עוד לפני השינה את הכספית אל מתחת 35 מעלות.

מייד כשמתעוררים – שמים את מד החום בבית השחי וממשיכים לשכב (רצוי ללא תנועה ועם עיניים סגורות).

חשוב לעשות מינימום תנועות מרגע שמתעוררים ועד שמסיימים את הבדיקה.

אם המדחום בו משתמשים הוא מדחום כספית – צריך לשכב כך לפחות 10 דקות.

אם זה מדחום דיגיטלי – לחכות עד הצפצוף שלו.

לרשום את הטמפרטורה שמתקבלת במשך לפחות 3 ימים עוקבים.

לאחר 3 ימים לחשב את הטמפרטורה הממוצעת של שלושת הימים.

טווח טמפרטורות נורמלי – 36.4-36.8 מעלות צלזיוס.

אם הטמפרטורה הממוצעת המתקבלת נמוכה מ-36.4 מעלות – זה סימן להיפו-תירואיד (תת-פעילות של בלוטת התריס)

אם הטמפרטורה הממוצעת המתקבלת גבוהה מ-36.8 – זה סימן להיפר-תירואיד (פעילות יתר של בלוטת התריס)

הערות:

נשים בגיל הפריון צריכות לבצע את הבדיקה רק בימים השני, השלישי והרביעי של המחזור.

נשים לאחר גיל הפריון וגברים יכולים לבצע את הבדיקה בכל עת.

בהצלחה.

 

תאריך פרסום הכתבה: 10.8.2006



מחלקה: פינת הבריאות
 
טיפים בנושאי בריאות
ניתן לקבל מאיתנו טיפים בנושאי בריאות ברוח הרפואה החדשה. הטיפים יישלחו באימייל מדי שבוע. להרשמה נא להקיש לחיצה כפולה על הכותרת "טיפים בנושאי בריאות". בדף ההרשמה שיפתח אנא רשמו את שמכם ואת כתובת האימייל שלכם. בתוכן ההודעה אנא כתבו: "נא לצרפני לרשימת הדיוור"
ערכת ביו-מגנטים לשיכוך כאבים ולטיפול במיגוון רחב של בעיות
קורל קלציום - פלא הטבע
זוג מגנטים למי שתיה - הופכם את המים למים חיים
חמצן מופעל - לחיזוק המערכת החיסונית
כל הזכויות שמורות

© Copyright 2003
contact@briut1.com